סיפור קצר על ייעוץ תעסוקתי

פגשתי את נטשה (שם בדוי) לראשונה בבית הקפה השכונתי, בו עבדה כמלצרית. אני הייתי לקוחה קבועה. מדי בוקר ישבתי שם עם הקפה ועלעלתי בעיתון. שמתי לב לנטשה, גם משום שהיתה מאד יפה וגם בשל השירות היעיל והאדיב שסיפקה. מעבר למשפטים השגורים בין מלצרית ללקוחה, לא החלפנו מילה, עד שיום אחד היא פנתה אלי ואמרה לי: ״את נראית בחורה נחמדה. אני מסיימת את המשמרת עוד חצי שעה. תרצי לבוא איתי לקפה?״.
הייתי מופתעת. לא ידעתי כל כך מה לענות, אך משהו בהזמנה משך את ליבי. עד מהרה מצאנו את עצמנו בבית קפה סמוך, במעין ״דייט״. נטשה סיפרה לי שהיא גרושה, המפרנסת בכוחות עצמה את ילדתה. היא הוסיפה שעלתה ארצה עם משפחתה מאוקראינה.

״אולי נוכל למצוא לך קריירה מתאימה יותר ממלצרות״ אמרתי לה והצעתי לה לבוא אליי לייעוץ.

כך למעשה התחיל ה ״רומן״ ביני לבין נטשה. מפגישה לפגישה היא יותר ויותר מצאה חן בעיניי. קלטתי שהיא אחראית ורצינית בביצוע המשימות, שיש לה חוש הומור מפותח והרבה כוחות. מאידך, היא היתה גם מאד רגישה ופגיעה ונטתה לקחת דברים ללב. אמנם לא היתה לה תעודת בגרות מלאה, אך שמתי לב שהיא בעלת קליטה מהירה ושכל ישר וכן בעלת אינטליגנציה רגשית טובה.

היא נגעה לליבי ורציתי מאד להעצים אותה ולסייע לה. נתתי לה משוב חיובי ואמרתי לה כי שמתי לב לכך שהיא מלצרית מאד שירותית וכן בעלת יכולת מכירתית. היא חייכה חיוך רחב ואמרה: ״כן, אני באמת מלצרית טובה כי באמת אכפת לי מהלקוחות. אני תמיד מקבלת את הטיפים הכי גבוהים. אולי בכלל לא כדאי לי לעזוב את המקצוע?״. היא התלבטה, אך בסופו של דבר החליטה שעליה לעשות שינוי. ״החלום שלי הוא להיות בעלת עסק עצמאי, בלי בוסים על הראש״ היא אמרה. ״תמיד אני רבה עם בוסים, כי אני לא סובלת שמישהו עומד לי על הראש. לכן אני תמיד מחליפה מסעדות, בהן אני עובדת״.

בסופו של דבר, בסיומו של הייעוץ, החליטה נטשה, שנטיותיה היו יזמות וחברה, ללכת לקורס פרסום ויחסי ציבור. הקורס התקיים פעם בשבוע במשך מספר חודשים ונטשה סיפרה על חוויות חיוביות. היא נהנתה מהלמידה והשקיעה בה. היא עבדה בשקדנות על פרוייקט הגמר והשיגה בו ציון גבוה. בשל היותה חברותית ותקשורתית, היא גם התיידדה עם הסטודנטים האחרים ונהנתה להכיר אנשים חדשים. בקבוצה היא בלטה בזכות אופיה הפתוח וגם בשל יופיה. הסטודנטים והמרצים כאחד העניקו לה תשומת לב חיובית והיא היתה מרוצה.

לאור כל זאת הייתי בטוחה שכאשר היא תסיים את הקורס היא תלך לעבוד בתחום, אך לא כך היה. לאחר שקיבלה את התעודה, לא מצאה עבודה בתחום יחסי ציבור. בכל מקום דרשו ניסיון או שהציעו שכר נמוך, שלא אפשר לה לפרנס את ילדתה.
אני הייתי מוטרדת מכך שהיא בעצם חוששת לעשות שינוי ולצאת מאזור הנוחות של המלצרות. הרגשתי שהייעוץ לא הצליח וכי אני לא הצלחתי לסייע לה כפי שרציתי. התאכזבתי וחשתי החמצה.

גם לאחר שהסתיים הייעוץ, נטשה המשיכה לשמור איתי על קשר ולעדכן מה קורה איתה. אחרי מספר שנים קיבלתי ממנה טלפון נרגש: ״אני מתחילה ללמוד קורס בהפקת אירועים״, סיפרה לי. שמחתי בשבילה, שכן נשמעה נלהבת. בתוך תוכי חששתי שמא תעשה עוד קורס, אך לא באמת תשתלב בעבודה כמקצוע.

לשמחתי, התבדיתי. נטשה התקשרה לאחר שלושה חודשים והזמינה אותי שוב לקפה. שוחחנו על עבודתה החדשה והיא סיפרה שלמרות הקשיים היא מרגישה טוב בעבודה ושהעובדים מהווים מעין משפחה עבורה. הקושי העיקרי היה ללמוד הרבה חומר חדש ולהבין את ההבדל בין התיאוריה שלמדה לבין העבודה בשטח. הבוסית הרבתה לתת לה פידבק חיובי ולאט לאט צברה נטשה ניסיון ובטחון. יכולתה הגבוהה ליצור קשר אישי ולבבי עם הלקוחות והופעתה המרשימה, עזרו לה להצליח בתחום החדש.

״והכל בזכותך״ אמרה בחיוך קורן. ״בזכותי?״ שאלתי בהפתעה. ״הרי הייעוץ היה לפני מספר שנים״. ״נכון, אבל הוא בהחלט השפיע עליי ונתן לי בטחון שאני מסוגלת להצליח לא רק במלצרות. בעצם, כמו שאת יודעת, תמיד חלמתי לפתוח עסק עצמאי ועכשיו יש לי מקצוע שמאפשר את זה. המון תודה לך!״.

אחרי שחלפה שנה, יצרה עימי נטשה קשר וסיפרה לי בהתלהבות על כך שעזבה את הסוכנות להפקת אירועים וכיום היא עובדת כעצמאית. הדבר מאפשר לה לפרנס בכבוד את ביתה וכן להנות מעבודה מאתגרת. ״בזכותך הגשמתי חלום: זה אמנם לקח לי זמן, אבל היום אני בעלת עסק משלי. ״הבטתי בעיניה המבריקות מהתלהבות ושמחה וחשבתי בליבי כמה אני גאה בנטשה, שעשתה הכל בעשר אצבעותיה! לעצמי חשבתי שגם יעוץ שנראה בתחילה כלא תורם, יכול בהחלט לסייע, גם אם לא באופן ישיר.

(שם הנועצת ופרטים מזהים אחרים שונו על מנת למנוע זיהוי).